בש"פ 7148/12

תקציר

במקרה של ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לעצור את המערער עד תום ההליכים המשפטיים, הוגשו למערער אישומים בגין נשיאת נשק ושימוש בו, חבלה בנסיבות מחמירות וירי באזור מגורים, והכל על רקע סכסוך קרקעות בין שתי משפחות. האירוע עסק בכך שהמערער ירה לכאורה באקדח לעבר בני משפחתו של המתלונן, כאשר הראיות כוללות עדויות של עדי ראייה ושאריות ירי שנמצאו על המערער. בית משפט קמא קבע הן חזקות מסוכנות סטטוטוריות והן היעדר חלופות מעצר, ובכך ראה במערער סכנה לחברה. המערער טען להפליה, וטען ליחס בלתי שוויוני ביחס לחשודים אחרים שלא הוגש נגדם כתב אישום. עם זאת, בית המשפט מצא הבדלים בבסיס הראייתי ובנסיבות בין המערער לבין חשודים אחרים, כאשר רק המערער הראה סימני ירי בנשק. ערכאת הערעור בחנה שלושה סוגים של טענות להפליה, והגיעה למסקנה כי טענות לאכיפה בררנית ולאפליה יש להתייחס בדרך כלל במסגרת ההליך הפלילי העיקרי ולא במהלך דיוני הארכת מעצר, בשל ההיקף המצומצם של בחינת הראיות בשלב זה ושיקולים פרוצדורליים. טענת ההפליה של המערער נדחתה בטענה שאין בה כדי לשנות את החלטת המעצר, ודינה לדחות את הערעור.