ב"ש 6826/04

תקציר

נועם פדרמן נעצר והואשם בעבירות נשק ביחס לאירוע שכונה "פרשת תת עין במחתרת בת עין". במהלך חקירת הפרשה מסר אחד העצורים, ירדן מורג, גרסה המפלילה את פדרמן. בעקבות זאת הוגש נגד פדרמן כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות נשק. פדרמן נעצר ונעצר לאחר מכן. בעוד התיק הפלילי מתנהל, פדרמן היה כפוף גם לצווי מעצר מנהלי ופיקוח. צווים אלה התבססו על כתב האישום הפלילי וכן על מידע סודי. לאחר כשנתיים הודיעה המדינה כי היא חוזרת בה מהאישום נגד פדרמן בשל סתירות בעדויותיה של ירדן מורג. כתוצאה מכך זוכה פדרמן. לאחר מכן הגיש פדרמן בקשה לפיצויים והוצאות הגנה מהמדינה, לפי סעיף 80 לחוק העונשין. בית המשפט בחן האם נסיבות המקרה מזכות את פדרמן בפיצוי מכוח שתי העילות המנויות בסעיף 80: (1) "לא היה יסוד לאשמה"; (2) "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". השופט קבע כי ההחלטה להעמיד לדין את פדרמן אינה בלתי סבירה, ולכן עילת הפיצוי הראשונה אינה חלה. ביחס לעילה השנייה, נהנתה השופטת משיקול דעת רחב. השופט שקל נסיבות שונות הקשורות לחקירה, להליך המשפטי, לאופי הזיכוי ולנסיבות האישיות של פדרמן. השופט קבע כי מרבית הנסיבות הללו שקלו לטובתו של פדרמן. בפרט, השופט הדגיש כי זיכויו של פדרמן היה מוחלט, ונבע מכך שהמדינה הבינה שאין לה סיכוי סביר להרשעה. השופט לקח בחשבון גם את העובדה שפדרמן נפגע בבריאותו, בשמו הטוב ובמשפחתו כתוצאה מההליך המשפטי, וכן את הלחץ שנגרם כתוצאה מההליכים המשפטיים הממושכים והשפעתם על תוכניותיו המקצועיות. עם זאת, השופט לא קיבל את טענתו של פדרמן כי יש לפצות אותו על כל התקופה שבה הוטלו עליו מעצרים מנהליים וצווי פיקוח. במקום זאת, קבע השופט כי יש לפצות את פדרמן על ימי המעצר בפועל, ומחצית מימי המעצר המנהלי. יתר על כן, על כל שמונה ימי פיקוח, פדרמן יקבל פיצוי על יום מעצר אחד. השופט הורה למדינה לשלם לפדרמן שכר טרחת עורך דין בסך 40,500 שקל, תעריפים יומיים מעודכנים עבור 90% מ-46 ימי המעצר בפועל ו-45% מתקופת המעצר המנהלי, ו-11.25% עבור כל יום פיקוח. כמו כן חויבה המדינה לשלם לפדרמן 2,500 שקל בגין הוצאותיו בהליכי הפיצויים.