בג"צ 9452/11

תקציר

אזרחית עובדת צה"ל, שעבדה כרופאה מומחית בעיסוק, הגישה בשנת 2010 תביעה נגד הממונה עליה לשעבר, בטענה כי ביקורת ביצועים שניתנה עליה בשנת 2003 מהווה לשון הרע ושקר פוגעני. העובדת טענה כי השומות השליליות בחוות הדעת פגעו בשמה הטוב והיו כוזבות. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה, תוך שהוא מצטט את סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, הפוטר פרסומים הנדרשים על פי דין או מורשים על ידי גורם מוסמך כדין מתביעה משפטית. מאחר שהתסקיר היה חלק מיחסי העבודה, קבע בית הדין כי לא יכולה לקום עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. כמו כן, צוין כי טענת השקר הפוגעני חורגת מסמכותו המהותית של בית הדין לעבודה. העובדת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אך ערעורה נדחה, והיא חויבה בהוצאות המשיב. לאחר מכן עתר העובד לבג"ץ בטענה כי בתי הדין לעבודה טעו בהחלטותיהם. עם זאת, גם בג"ץ דחה את העתירה, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי פרסום תסקיר הביצוע מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. מאחר שהתביעה התמקדה בלשון הרע, והעובד לא העלה בערעור את סוגיית השקר הפוגעני, לא ראה בית המשפט העליון עילה להתערב בהחלטות. העתירה נדחתה, והעובד חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיב.