בג"צ 221/80

תקציר

העותר, "אסיר ביטחוני", ביקש לחייב את המשיב, רשויות הכלא, לספק לו ולאסירים ביטחוניים אחרים מיטות. רשויות הכלא סירבו בנימוק שהדבר מהווה סיכון ביטחוני. דעת הרוב של השופט י' כהן הכירה בלגיטימיות של חששותיהם של רשויות הכלא מפני ניצול לרעה אפשרי של מיטות על ידי אסירים ביטחוניים, שהם קבוצה מאורגנת העוינת את השלטון. לכן, יש הצדקה לנקיטת אמצעי ביטחון חמורים יותר נגדם. בעוד שהמחסור במיטות עלול להיראות כסוג של אפליה, אל לו לבית המשפט להתערב באמצעי ביטחון אלה. עוד טען כהן כי התקנות שצוטטו על ידי העותר כמגילת זכויות לאסירים אינן מחייבות באופן אוניברסלי ויש לפרשן בגמישות. מ"מ הנשיא ח' כהן סבר כי לכל האסירים, כולל האסירים הביטחוניים, יש זכות למיטה, שכן זוהי זכות אדם בסיסית להיכלא בתנאים המאפשרים חיי אדם מתורבתים. כהן הדגיש כי יש לקבוע סטנדרטים מינימליים של כליאה בהתאם לצרכי האוכלוסייה המקומית, שמשמעותה במקרה זה אספקת מיטות שכן זהו התקן המקומי. יתר על כן, שיקולי הביטחון לא גברו על הצורך לעמוד בסטנדרטים המינימליים של כליאה. לפיכך, כהן היה נעתר לעתירה ומורה לרשויות הכלא לספק לאסירים הביטחוניים מיטות.