ע"א 297/84

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק אזרחי 240/81. המערערים, ילדיו של המנוח עבד אל-עזיז דראושה, ביקשו פסק דין הצהרתי לפיו הם ירשו חלקת אדמה, אך בית משפט קמא דחה את תביעתם. בית המשפט העליון מסכים כי יש לדחות את התביעה. החלקה עברה הליכי הסדר מקרקעין, והבעלות נרשמה על שם עבד אל-חמיד עבדול מג'יד עבדאללה אלפהום. טענות המערערים התבססו על שני מסמכים, האחד הסכם מכר מיום פרסום לוח הזכויות, והשני הסכם אבוד המבטיח את העברת החלקה לאביהם המנוח לאחר פעולות פשרה. עם זאת, בית המשפט העליון מסכים עם בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לבסס את הקשר בין המסמכים לבין החלקה הנדונה. יתר על כן, התביעה נתקלת במכשולים משפטיים, לרבות הוראה בפקודת ההסדר המבטלת זכויות סותרות שלא נתבעו במהלך הסדר הפשרה. בעוד שמועד המסמך האבוד לכאורה לא בהכרח היה מונע את התביעה, בית המשפט מעדיף להכריע על סמך תקופת ההתיישנות. התביעה לביצוע בעין חסומה בזמן הן על פי חוק ההתיישנות הנוכחי והן על פי הדין העות'מאני הקודם. עילת התביעה קמה בשנת 1942, ותקופת ההתיישנות בת שלוש השנים משמעותה שהתביעה התיישנה בשנת 1978. לפיכך, התביעה משנת 1981 נדחית. אי עמידתם של המערערים בדרישות דין אלה מייתרת טענות אחרות. גם השופטת חלימה הייתה מחייבת את המערערים לשלם הוצאות למשיבים.