עת"מ 35240-06-20

תקציר

העותר, שקיבל מענק לפי חוק עידוד השקעות הון, לא עמד ביעדי מכתב האישור ולכן נדרש להחזיר את המענק. העותר ערער על החלטה זו והגיש עתירה מנהלית לאחר שהערר נדחה. הטענה המרכזית בעתירה הייתה כי החלטת ועדת ההשגה ניתנה מעבר למגבלת הזמן הקבועה בחוק, שהיא שמונה חודשים מיום הגשת ההתנגדות. העותר טען כי מאחר שההחלטה ניתנה לאחר המועד שנקבע, יש לראות אותה מתקבלת, ויש להצליח בעתירה. המשיבים טענו כי התיקון הקובע את מגבלת הזמן אינו חל על עניינו של העותר, שהוגש טרם כניסת התיקון לתוקף. עוד טענו כי השיהוי נבע מבקשת העותרת לבחינה נוספת של טענותיה. בית המשפט הסכים עם העותר, וקבע כי לשונו הברורה של התיקון חלה על כל ההתנגדויות, לרבות זו של העותר, וכי השיהוי של המשיבים אינו מוצדק. עם זאת, למרות הצלחתו הפורמלית של העותר, החליט בית המשפט שלא להורות על הוצאות, בהתחשב בכך שהעותר כבר קיבל כספים שהיו אמורים להיות מוחזרים לקופה הציבורית.