ת"א 1529/99

תקציר

התובע, קבלן יזמות ובנייה, בנה פרויקט מגורים עבור הנתבעת, משרד הבינוי והשיכון. במסגרת ההסכם קיבלה התובעת מהנתבעת כ-79 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. לטענת התובעת, הנתבע חייב לה סכומי כסף שונים בגין הקמת הפרויקט. היא הגישה תביעה על סך של כ-10 מיליון שקל, כולל הוצאות פיתוח החצר, תגבורות נוספות להגנה מפני רעידות אדמה, פרצלציה, רישום מבנים כבתים משותפים והפרשים כספיים. בתוך כך, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, תוך הסתמכות על סעיף אי תביעות בחוזה, בדרישה להשבת "תוספת על היעדר תביעות" ששולמה לתובע, בשווי של כ-6.7 מיליון שקל בתוספת מע"מ. פסק הדין המקורי קיבל חלקית את טענות התובעת והורה לה לשלם לנתבעת כ-4.4 מיליון שקל, בצירוף הוצאות. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, אשר נתן פסק דין חלקי, וקיבל את ערעור התובעת על טעות סופר והחזרת היעדרות נוספת של תביעות. בית המשפט העליון הורה לבית המשפט הפרוצדורלי להכריע בסוגיה שנותרה - האם עמדתה של התובעת סבירה וכנה, שתקבע אם יהיה עליה להשיב את היעדר התביעות הנוסף. לאחר עיון בסיכומים המשלימים של הצדדים, הגיע בית המשפט הפרוצדורלי למסקנה כי טענת התובעת סבירה וכנה, ועל כן אין היא צריכה להשיב לנתבע את העדר התביעות הנוסף. תחת זאת, הנתבע חויב לשלם רבע מהוצאות המשפט של התובע, בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית ושכר טרחת עורך דין.