ת"א 41875-01-20

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן האם התובע עזב חברה מרצונו בשנת 2018, האם הנתבעים הפרו הסכמים במעשיהם, ומהי זכאותו של התובע למניות ולפיצוי כספי. בית המשפט קבע כי התובע לא עזב מרצונו וקבע כי פעולות הנתבעים, לרבות מניעת גישתו של התובע למערכות החברה והשבת מניות, הפרו את הסכם המייסדים ושללו מהתובע זכויות. נקבע כי 200,000 מניות הבשילו עד שנת 2019, והתובע היה זכאי לפיצוי כספי בגין פירוק בנאמנות, היבט מרכזי של "מעין שותפות". שווי החברה ליום 31 בדצמבר 2018 חושב כ-2,836,000 ₪, והתובע היה זכאי ל-559,960 ₪ בגין מניותיו. ההחלטה לקחה בחשבון את הלוואת הבעלים, תניית ההחזר ופרטי תהליך העברת המניות לאחר התשלום. בסופו של דבר, כל צד נשא בהוצאות המשפט שלו, שכן פסיקת התובע הייתה נמוכה משמעותית מזו שנטען. לצדדים שמורה הזכות לערער על ההחלטה.