ת"א 44023-10-11

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך כספי בין שעלבים פועלי אגודת ישראל להתיישבות שיתופית בע"מ לבין הסוכנות היהודית. שעלבים הגישה תביעה המבקשת לקבל בחזרה כ-2 מיליון שקל שחולטו על ידי הסוכנות מערבות בנקאית אוטונומית. הסוכנות, מצדה, הגישה תביעה שכנגד נגד שעלבים בסך של כ-15 מיליון שקל. האחרון התייחס לעסקת שינוי ייעוד שביצעה שעלבים, לכאורה ללא הסכמת הסוכנות, לשטח גדול משמעותית מזה שאושר. ליבת המחלוקת נעוצה בפרשנות מכתב ההסכמה עליו חתמו הצדדים ביום 16.4.02. לטענת שעלבים, הסוכנות פעלה בחוסר תום לב ודרישתה לפיצויים הייתה בלתי חוקית. הם טענו כי לסוכנות, כמוסד מיישב, אין זכויות קנייניות בקרקע המדוברת ולכן אין לה זכות לדרוש פיצוי כלשהו. כמו כן, טען שעלבים כי היה עליהם לחץ זמן לבצע את עסקת שינוי הייעוד וכי הסוכנות ניצלה מצב זה כדי לכפות תנאים דרקוניים ומפלים. מנגד, טענה הסוכנות כי הסכמתה ניתנה בתום לב וכי יש לה זכויות קנייניות תקפות. עוד טענו כי תנאיהם למתן ההסכמה ברורים ועקביים וכי שעלבים פנה אליהם לקבלת אישור. באשר לתביעה שכנגד, טענה הסוכנות כי שעלבים רימתה אותם בנוגע לשטח הממשי של עסקת שינוי הייעוד וביצעה אותה ללא הסכמתם, דבר שהוביל להתעשרות שלא כדין עבור שעלבים. השופט ניתח בהרחבה את הראיות והעדויות. הם הגיעו למסקנה כי מכתב ההסכמה של הסוכנות תקף ונחתם בתום לב, ולא נפל פגם במסקנתו. עוד קבע השופט כי טענותיו של שעלבים בדבר חוסר תום לב והתנהלות בלתי חוקית מצד הסוכנות אינן מבוססות. באשר לתביעה שכנגד, קבעה השופטת כי שעלבים לא רימתה את הסוכנות וכי הם פעלו בהתאם להסכמה שניתנה. כתוצאה מכך, דחתה השופטת הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד, והותירה כל צד לשאת בהוצאותיו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 13.8.2014.