ס"ע 25610-04-13

תקציר

התובע, גמלאי צה"ל, והנתבע, בעל עסק קטן, חתמו על הסכם המתייג את התובע כקבלן עצמאי המבצע שירותי שמאות רכב. התובע טען כי הוא עובד והגיש תביעה לבית הדין לעבודה בדרישה לזכויות והטבות לעובדים. הנתבע טען כי התובע אכן היה קבלן עצמאי. בית הדין בחן מבחנים שונים לקביעת מעמד העובד, לרבות מבחן השילוב, מבחן הפיקוח, חובת הביצוע האישי, אופן התשלום, משך ההתקשרות וחוות דעת הצדדים ותום לבם. נמצא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לביסוס יחסי עובד-מעביד. נמצא כי לתובע פעילות עסקית ענפה מעבר לשמאות רכב והוא אינו תלוי כלכלית בנתבע. בית הדין הדגיש כי התובע הבין את ההבדל בין העסקתו הקודמת כמתמחה לבין מעמדו כקבלן עצמאי, וכי ההסכם משרת את האינטרסים שלו. זאת ועוד, התנהלותו של התובע הצביעה על כך שהוא אינו רואה עצמו כעובד אלא כנותן שירותים. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי לא התקיימו יחסי עבודה, ודחה את התביעה, תוך שהוא מורה לתובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.