סע"ש 38362-06-20

תקציר

לתובע, עובד, ולנתבע, מעסיקו, הייתה מחלוקת על שכרו של התובע. התובע טען כי שכרו החודשי ברוטו סוכם על 8500, 9500 ₪ ולבסוף 10,500 ₪, דבר שהנתבעת הכחישה. בית הדין בחן את חוזה העבודה, תלושי השכר ועדויות העדים והגיע למסקנה כי שכר הבסיס של התובעת עמד על 5300 ₪, אשר עלה ל-9500 ₪ ביוני 2019. בית הדין חישב את השכר השעתי בהתאם. התובעת תבעה הפרשי שכר בגין שעות נוספות, הפרשי הבראה וחופשה פיקטיביים והפרשות לפנסיה, שבית הדין קיבל באופן חלקי. היא פסקה לו 25,746 ש"ח בגין הפרשי שכר שעות נוספות, 1836 ש"ח בגין הפרשי פדיון חופשה ו-2457 ש"ח בגין הפרשי הפרשות לפנסיה. בית המשפט פסק גם לטובת התובע בנוגע לתביעתו לפיצוי בגין אי הודעה כעובד, ופסק לו 1500 ₪. באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת, קבע בית הדין כי מדובר בפיטורין, המזכה את התובעת בפיצויי פיטורים. בית הדין חישב את פיצויי הפיטורים על בסיס השכר האחרון בסך 9500 ₪ ופסק לו 8832 ₪ לאחר התחשבות בסכום שכבר שולם. התובע לא היה זכאי לדמי הודעה מוקדמת מאחר שלא היה מוכן לעבוד והיה בחופשה ללא תשלום. בית המשפט דחה גם את תביעתו לפיצויים בגין היעדר דיון כדין, למעט העובדה שלא קיבל העתק מפרוטוקול הדיון, שנחשב בעיניו לפגם קל, שלא גרם לו נזק בר הוכחה. עוד צוין בפסק הדין כי התובע חתם בכוח על מסמך בדבר פיטוריו, ובית הדין קיבל טענה זו. הנתבעת חויבה לשלם לתובע את הסכומים האמורים, לרבות הפרשי שכר, הפרשות לפנסיה, הפרשי חופשה ופיצויים בגין אי הודעה, בצירוף פיצויי פיטורים. סכומים אלו יצברו ריבית בהתאם לחוק ממועד הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום המלא. כמו כן נפסק כי הנתבע יישא בהוצאות התובעת, לרבות 4000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן ביום 30.3.2022.