ע"א 3138-11-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בעניין השימוש בקרקע כמשתלה, אך מקבל את הערעור בעניין חוות החי. בית המשפט מקבל את קביעתו של בית משפט קמא כי השימוש בקרקע לגידול צמחים ומכירתם בסיטונאות מתיישב עם ייעודה של הקרקע לשימוש חקלאי. חוזה החכירה קובע כי הקרקע מיועדת למטרות חקלאיות בלבד, והחוק הישראלי מגדיר קרקע חקלאית כמתאימה לייצור תוצרת חקלאית, גידול פרחים או הפעלת משתלה. בא כוח המערערת עצמה אישר כי שימוש סיטונאי הוא מקובל, ובית המשפט מעגן פרשנות זו בראיות. עם זאת, בית המשפט גם מגיע למסקנה כי השכרת המקרקעין על ידי המשיבים לצד שלישי ללא הסכמת המערערת הפרה את תנאי החכירה. עם זאת, בית המשפט מחליט כי אין להשיב למשיבים את דמי השכירות שהתקבלו מהמשתלה בשל נסיבות חריגות. ראשית, המשיב מס' 1 הוא נפגע מלחמה עם ליקויים נפשיים, וניהול המקרקעין הועבר למשיב מס' 2 בשל מצב זה. בנוסף, אירוע שריפה כיבה את רוב המבנים בשטח והפסיק את פעילות המשתלה. מאחר שהמקרקעין שמרו על ייעודם החקלאי וייתכן שהמערערת הסכימה להשכרה זמנית, בית המשפט סבור כי אין זה צודק לדרוש השבה. מנגד, הפעלת חוות החי הפרה את תנאי השכירות ואת דיני התכנון וחייבה השבה מלאה של דמי השכירות שנגבו על ידי המשיבים. הסכום בסך 27,500 דולר יומר לשקלים לפי השער היציג של הדולר ב-1 באוקטובר 2006, ויצטבר הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד זה. השופטים, המשנה לנשיא יצחק ענבר, השופט שאול שוחט והשופטת יהודית שבח, מסכימים עם החלטה זו, ולא מוטל צו הוצאות על מי מהצדדים. הפיקדון יוחזר למערערת, ופסק הדין יימסר לבאי כוח הצדדים.