עמ"ה 615/02

תקציר

המערערת, חברת בנייה, ערערה על צו הקובע ניכויים ממס הכנסה שהוציא המשיב, פקיד השומה. הערעור נסב על כך שהמערערת לא ניכתה מס במקור מתשלומים ששולמו לשני קבלני משנה, ספייסי בע"מ ו-ו.ש.ד.ב בע"מ, בגין עבודות בניה. המשיבה טענה כי התשלומים בוצעו לגופים אחרים והיו פיקטיביים, ואילו המערערת טענה כי פעלה בתום לב. בעניין ספייסי מצא בית המשפט כי המערערת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה כי התשלומים אכן בוצעו לספייסי כקבלן משנה ולא לצדדים אחרים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב כי התשלומים בוצעו לגורמים לא ידועים וכי המערערת אינה זכאית לשיעור ניכוי מס מופחת. בעניין ו.ש.ד.ב קבע בית המשפט כי תעודת הפטור שהציגה החברה לא כללה עבודות בנייה, וטענת המערערת בדבר טעות בתום לב בהבנת התעודה אינה משכנעת. בית המשפט קיבל את החלטת המשיב לקבוע שיעור ניכוי של 30% לשני קבלני המשנה ודחה את הערעור בעניין השימוש ברכב. עם זאת, בית המשפט שינה את שיטת השומה וקבע כי יש לנכות את המס מסך סכומי החשבונית ללא כל התגלמות. הערעור נדחה, והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות שני הצדדים ונכנס לתוקף בשווי מוסכם של 50,000 ₪ לפריט הרכב.