בר"מ 4371/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור, השלישי בגלגולו, על יחס רשויות ההגירה הישראליות לבקשת מעמד בישראל שהגישו ארבעה אזרחים אוקראינים. המבקשים, בני זוג ושני ילדיהם הקטינים, נכנסו לישראל בשנת 2016 באמצעות אשרת תייר ולאחר מכן ביקשו מקלט, בקשה שנדחתה בשנת 2020, מה שהוביל לבקשה שנייה מטעמים הומניטריים. בקשה זו נדחתה על הסף על ידי מינהל רשות האוכלוסין וההגירה בהרצליה, ולאחר שמיצו את כל אפשרויות הערעור הפנימיות, פנו המבקשים לערכאות. התיק הובא תחילה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את הערעור, מה שהוביל את המבקשים לבקש רשות ערעור לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון, לאחר שבחן את הבקשה, החליט לדחות אותה מבלי להידרש לתגובת הנתבעים. השופט קבע כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים למתן רשות ערעור, שכן היא אינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות ומבוססת אך ורק על נסיבותיהם הפרטניות של המבקשים. כמו כן, השופט ציין כי מאחר והמבקשים הם אזרחים אוקראינים, חלה עליהם המדיניות הנוכחית של אי גירוש אזרחים אוקראינים בשל המלחמה המתמשכת בארצם. מדיניות זו מאפשרת למבקשים להישאר בישראל לעת עתה. בפסק הדין הודגש כי החלטה זו אינה מונעת מהמבקשים להגיש בקשה חדשה בעתיד, אם ישתנו הנסיבות. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה, ללא צו להוצאות, נוכח היעדר תגובת הנתבעים.