ה"פ 129/05

תקציר

המבקשים, שהם יורשיו של מר נג'יב אבו סמרה, הגישו תביעה להצהרה כי הם הבעלים של חלקת אדמה מסוימת בשפרעם, בהתבסס על הסכם מכר קרקע משנת 1946 שנחתם בין מר אבו סמרה לבין המוכרים, שהיו יורשיו של מר תאופיק חוסיין חסון. עוד טענו המבקשים, כי החזקתם הבלעדית בקרקע מאז שנת 1946, לצד בניית מבנים ועיבוד הקרקע, מקנים להם את הבעלות בקרקע. המשיבים, שהם גם יורשיו של מר תאופיק חוסיין חסון, התנגדו לתביעה, בטענה כי המבקשים התמהמהו יתר על המידה וישנו על זכויותיהם, אם בכלל, ולכן ויתרו עליהן. עוד טענו כי הסכם המכר מזויף, וגם אם היה אמיתי, הוא נחתם על ידי קטינים ולכן אינו תקף. בית המשפט קבע, כי המבקשים הוכיחו את אמיתות הסכם המכר ואת החזקתם המתמשכת בקרקע, וכי התנהלות המשיבים לאורך השנים מעידה על הכרתם בזכויות המבקשים במקרקעין. בית המשפט מצא כי טענת הזיוף של המשיבים לא הוכחה, שכן ניתנה להם הזדמנות לבחון את הסכם המכר ולהציג חוות דעת גרפולוגית, דבר שלא עשו. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבים בדבר השיהוי של המבקשים בעמידה על זכויותיהם, וציין כי טענה כזו לא תפגע בסעד הצהרתי בדיני הקניין, מה גם שהחזקה של המבקשים במקרקעין הייתה רצופה ומצבם של המשיבים לא הורע בשל עיתוי התביעה. באשר לטענת המשיבים כי הסכם המכר נחתם על ידי קטינים, ציין בית המשפט כי טענה זו הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים ולא נתמכה בראיות. בית המשפט הדגיש כי זכותם של המבקשים בקרקע נבעה מהסכם המכר משנת 1946 ומהחזקתם והשימוש ארוך הטווח שלהם בקרקע, אשר יצרו זכות הון. זכותם של המבקשים להון עצמי, בין אם על פי הדין האנגלי ובין אם על פי הדין הישראלי, הייתה תקפה ואפשרה להם להשלים את העסקה ולרשום את המקרקעין על שמם. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעת המבקשים והכריז עליהם כבעלים של חלקת המקרקעין, בכפוף לתשלום אגרות ומיסים רלוונטיים. המשיבים חויבו לשלם למבקשים הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪.