ע"א 43503-12-20

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב מחלוקת הנוגעת להוכחת נזק לרכב בעקבות תאונה. בית משפט קמא דחה את התביעה, תוך שהוא מציין את הימנעותו של התובע מהמצאת קבלה כראיה לעלות התיקונים בפועל. עם זאת, שופט הערעור, לאחר שבחן את פסק הדין ואת טיעוני הצדדים, הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור. לטענתם, שגה בית משפט קמא בהסתמכו על פסק דין קודם, אוטו שי שירותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, שכן במקרה הנוכחי היו הבדלים משמעותיים. בניגוד לאוטו שי, התובעים הציגו לא רק חוות דעת שמאי אלא גם חשבונית מס כדין, שיש לה משקל ראייתי. יתר על כן, החשבונית תאמה את הערכת השמאי, והנתבע לא חלק על אומדן הנזק. בנוסף, הדגישה השופטת כי פסק הדין הקודם התבסס על נסיבות ייחודיות ולא היה צריך להחיל אותו על מקרה זה. עוד הזכיר השופט כי בתי המשפט המחוזיים גילו נטייה שלא לדחות תביעות בגין היעדר חשבונית, במיוחד כאשר ניתן להוכיח את הנזק. יתרה מכך, השופטת קיבלה ראיות נוספות שהוצגו במהלך הליך הערעור – קבלות המוכיחות כי התובעים שילמו עבור התיקונים. קבלות אלה תמכו בטענה כי עלות התיקון בפועל תואמת את חוות דעתו של השמאי. השופט הגיע למסקנה כי התובעים עמדו בהצלחה בנטל ההוכחה המוטל עליהם, וקבעו את הנזקים שנגרמו לרכבם. בעקבות זאת פסק השופט לטובת התובעים, והורה לנתבעת לפצות אותם על הנזק שנגרם לרכבם, בצירוף שכר טרחת עורך דין. הסכום נקבע על סך של 59,496 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה הראשונית. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, או שהוא יגרור ריבית נוספת והצמדה עד שישולם במלואו.