עמ"ש 14393-10-20

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש גבר, המכונה א.ק., נגד גרושתו, מ.ש., ובנם הבכור, מ.כ., בגין לשון הרע והסתה שגרמו לו לאבד קשר עם ילדיו. התביעה המקורית ביקשה גם לפטור את א"ק מתשלום מזונות לילדיו בהגיעם לבגרות, בנימוק של "מרדנותם". התיק נסוב סביב מספר תלונות שהגיש מ.ש. למשטרה ולרשויות הרווחה, בהן נטען להתעללות פיזית ומינית של א.ק. בילדיהם, וכן לאיומים מצדו. תלונות אלה נחקרו ובסופו של דבר נסגרו מחוסר ראיות. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק במקור לטובת א.ק. והורה למ.ש. לשלם לו 250,000 ₪ ולמ.ק. לשלם 10,000 ₪, תוך שהוא פוטר את א.ק. מתשלום מזונות. הן מ.ש. והן מ.כ. ערערו על פסק דין זה, וא.ק. הגישה ערעור נגדי על גובה הפיצוי שנפסק על ידי הערכאה הנמוכה יותר. עם זאת, בעקבות המלצת בית המשפט המחוזי, משך א"ק את ערעורו שכנגד, והסכים לבטל את האישומים נגד מ.ק. ואת הפטור מדמי מזונות. כך, נותר ערעורה העיקרי של מ.ש. על החיוב בסך 250,000 ₪ בגין לשון הרע והסתה. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורה של מ.ש. בית המשפט מצא אותה לא אשמה בלשון הרע, שכן הראיות לא תמכו באופן חד משמעי בטענה שתלונותיה לרשויות היו שקריות ונעשו בחוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט אישר את סעיף ההסתה והסכים כי מעשיו של מ.ש. תרמו להתמוטטות יחסיה של א.ק. עם ילדיהם. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, בית המשפט הפחית את סך הפיצויים שהיה על מ.ש. לשלם ל-100,000 ₪. פסק הדין הדגיש את מורכבות התיק, והכיר בכך ששני הצדדים נושאים באחריות מסוימת לתוצאה המצערת. בית המשפט הציע כי הכספים שנפסקו לא.ק. ישמשו לטובת הילדים אם וכאשר המשפחה תתפייס. הדבר נתקל בסירובה של א.ק., מה שהוביל את בית המשפט להכריע בסופו של דבר לטובתה של מ.ש. ולהפחית את סכום הפיצוי.