בש"פ 3892/18
החלטה עליון
תקציר
פסק הדין המדובר קשור לערעור על צו מעצר. המבקש, העומד בפני אישום פלילי, ביקש לערער על צו המעצר שהוצא נגדם. עם זאת, השופט קבע כי הבקשה אינה עומדת בדרישות רשות הערעור. לדברי השופט, ערעור כזה ניתן רק בנסיבות חריגות, כאשר מדובר בשאלה משפטית עקרונית או כאשר ההחלטה פוגעת באופן קיצוני בזכויותיו של המבקש. מאחר שבקשה זו לא נכללה בקטגוריות אלה, יש לדחות אותה מטעמים אלה בלבד. בנוסף, השופט לא מצא טעם בבקשה, גם כאשר שקל את הסוגיות המהותיות. השופט הדגיש כי שליחת אדם לגמילה כחלופה למעצר היא צעד חריג, השמור בדרך כלל לגזר הדין. במקרה זה, המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים לחריג זה, שכן לא עבר שיקום טרם ביצוע העבירות והיווה סכנה ממשית לחברה. כמו כן, השופט ציין כי בתי המשפט אינם מחויבים לבקש תסקיר בעניינו של המבקש לפני קבלת החלטת מעצר. בהתחשב במסוכנותם של המבקשים ובסכנה להימלט מן הדין, הייתה מוצדקת החלטת בית המשפט קמא לעצור את המבקש ללא דו"ח. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ודחה את הבקשה תוך שהוא מקיים את צו המעצר.
חקיקה מקושרת
בש"פ 3892/18 מראט קונטירוב נ' מדינת ישראל, עליון (14.6.2018)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.