ת"א 17910-04-12

תקציר

השופטת מצאה כי הסעיפים שבמחלוקת בחוזה ההלוואה לא היו קיימים בעת חתימת המסמך המקורי, ונוספו על ידי התובע או מי מטעמו במועד מאוחר יותר ללא הסכמת הבנק. השופט התרשם מחוסר אמינותו של התובע, ונתן דוגמה להתנהגותו המתחמקת במהלך הדיון. התובע הציג מספר גרסאות סותרות לאירועים. השופט העדיף את עדויות הבנק, שהיו מפורטות ונתמכו בראיות, על פני עדויות התובע. היא מצאה כי התובע זייף את המסמכים באמצעות הוספת הפסקאות המדוברות, וכי התנהלותו לאורך המשפט הייתה בלתי ראויה, שנועדה לשבש את עניינו של הבנק ולעכב את ההליכים. עוד ציינה השופטת כי התובעים הפרו הוראות אחרות בחוזה ההלוואה, המצדיקות את הטלת העיקול של הבנק על הנכס המשועבד. לאור ממצאים אלה, דחתה השופטת את תביעת התובעת וביטלה את צו המניעה הזמני שעצר את הליכי העיקול של הבנק. עוד הורתה השופטת כי העתק מפסק הדין יישלח למנהל בתי המשפט, על מנת שישקול האם להעביר את העניין לגופים המוסמכים בלשכת עורכי הדין לעיון נוסף, בהינתן שמדובר בתובע עורך דין. לבסוף קבע השופט כי על התובעים לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של הבנק, וכי יתרת הפיקדון תחולט לבנק.