ת"ק 44545-06-15

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין בוחן טייס, התובע, לבין מפקח המייצג את רשות התעופה האזרחית (רת"א), הנתבעת. התובע האשים את הנתבעת בלשון הרע לאחר שיחה שקיים האחרון עם מנכ"ל מעסיקתה של התובעת, עדן תעופה. במהלך שיחה זו, שהתקיימה באוקטובר 2014, הודיע הנתבע לכאורה למנכ"ל כי בכוונת רת"א לבטל את מינויו של התובע לבוחן טייס וכי כל בדיקה שיבצע תיפסל. שיחה זו התקיימה בטרם קיבלה רשות העתיקות החלטה בעניין והביאה לכך שמעסיקו של התובע שמע לדברי הנתבעת וסירב לקבל את שירותיה של התובעת. הנתבע טען לחסינות לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, וטען כי מעשיו היו מוסמכים שכן הוא מחויב לבצעם במסגרת תפקידו כממונה. עם זאת, השופט קבע כי הנתבע אמנם היה רשאי להודיע לאדן תעופה על ההליכים נגד התובע, אך חרג מסמכותו בכך שהמליץ המלצות שהשפיעו על העסקתו של התובע. בנוסף, קבע השופט כי החסינות הנטענת לנתבע לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] חלה, שכן מעשיו של הנתבע לא הוכיחו כוונה לגרום נזק או אדישות לאפשרות לגרום נזק. לפיכך, רמ"י נשאה באחריות להצהרות הנתבעת, ונפסק לתובע פיצוי בסך 3,500 ₪ בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני. סכום זה נפסק למרות שהתובע לא הביא ראיות להפסד כספי ממשי, והשופטת סברה כי מדובר בסכום סביר לפרסום חד פעמי לאדם יחיד. לסיכום, דחתה השופטת את תביעת התובע להפסד השתכרות ולפיצויים סטטוטוריים, ובמקום זאת הטילה על רת"א אחריות למעשי הנתבע וחייבה אותם לשלם לתובע 3,500 ₪. ההחלטה התקבלה על סמך הערכת הנסיבות, לרבות אופי הפרסום, היקפו והשפעותיו.