עמ"ת 12478-04-15

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בערר 12478-04-15 שלבי (עציר) נ' מדינת ישראל: **רקע עובדתי:** הערר הוגש על החלטת בית משפט השלום בירושלים, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כתב האישום המייחס לעורר עבירות של החזקת כלי פריצה לרכב, גניבת כלי רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. האירוע הנטען כלל ניסיון גניבת רכב, ובמהלכו נצפה העורר יוצא מרכב אחר, נכנס לרכב יונדאי, מפרק את קופסת הפיוזים, ולאחר מכן חוזר לרכב הרנו ונמלט. העורר נתפס כעבור זמן קצר ברכב הרנו, כאשר על פי הנטען, הוא הפריע לשוטרים בעת מעצרו. ברכב הרנו נתפסו כלים המשמשים לפריצת רכבים. **סוגיית הראיות לכאורה:** בית המשפט המחוזי דן בטענת ב"כ העורר כי בית משפט השלום שגה בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה. בית המשפט השלום התבסס על זיהוי העורר כמי שיצא מרכב הרנו ונכנס לרכב היונדאי, על בסיס מזכרים של שוטרים עוקבים. על אף שלא נערך מסדר זיהוי תקני, בית המשפט קמא קבע כי הזיהוי, גם אם מבוסס על תמונה שהועברה לשוטר, אינו הראיה היחידה, ושאלת אמינותו תידון בהליך העיקרי. כמו כן, בית המשפט קמא ציין לחיוב את שתיקתו של העורר בחקירה והיעדר הסבר למעשיו. בית המשפט המחוזי, לאחר בחינת חומר הראיות, הגיע למסקנה כי **אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא לעניין קיום ראיות לכאורה**. הדברים מתבססים על: * **דוחות איכון:** הוצגו דוחות איכון המוכיחים את נוכחות העורר בקרבת מקום האירוע ביחס למכשיר הטלפון הסלולארי שלו. * **תפיסת העורר:** העורר נתפס בתוך רכב הרנו זמן קצר לאחר האירוע, כאשר הוא ברכב שהיה מעורב לכאורה. * **זיהוי העורר:** למרות הטענות לגבי טיב הזיהוי ומועד רישום המזכרים, בית המשפט מצא כי אין בכך כדי לכרסם בראיות לכאורה בשלב זה. ההכרה של השוטרים בזיהוי, כולל התייחסות לפרטי לבוש ספציפיים, תורמת לביסוס הראיות. * **פריקת קופסת הפיוזים:** העובדה שקופסת הפיוזים ברכב היונדאי פורקה, אף בהיעדר סימני פריצה חיצוניים או נזק למנעול, מחזקת את הראיות לכאורה בדבר ניסיון הגניבה. * **מיקום העורר ברכב הרנו:** העובדה שהעורר נתפס במושב הנהג ברכב הרנו, 20 דקות לאחר האירוע, אינה מחלישה את הראיות לכאורה, לאור הזיהוי, פרק הזמן שחלף והיעדר הסבר מצד העורר. * **ממצאים ברכב הרנו:** כפפות וכלי פריצה שנמצאו ברכב הרנו, בו נתפס העורר, מחזקים את הראיות לכאורה. **עילת המעצר ובחינת חלופות מעצר:** השופט ד"ר יגאל מרזל מאשר את קביעת בית משפט השלום כי קיימת עילת מעצר. הוא מדגיש כי גם בעבירת רכוש, כפי שמיוחסת לעורר, קיימת מסוכנות משמעותית לנאשם. במיוחד, בית המשפט מתייחס **להיעדר מקום לבחון חלופת מעצר** בנסיבות המקרה, לאור עברו הפלילי הכבד של העורר, הכולל הרשעות בעבירות רכוש דומות, כולל גניבת רכב ופריצה לרכב. בית המשפט קמא ציין כי העורר "גנב מקצועי" וכי אינו מסיק מסקנות מריצוי מאסרים קודמים, ואף אינו מורתע מעונשי מאסר מותנים התלויים נגדו. בית המשפט המחוזי מאמץ קביעה זו, ומתייחס לעורר כאל "**שור מועד**" – אדם אשר ביצע לכאורה עבירה דומה בפרק זמן קצר, כאשר קיימים נגדו עונשי מאסר מותנים. מצב זה, לדברי בית המשפט, מעורר **קושי במתן אמון** בעורר, שהוא תנאי הכרחי לכל חלופת מעצר. על כן, אין טעם או תוחלת להזמין תסקיר של שירות המבחן, כפי שביקש ב"כ העורר כחלופה. **החידוש המשפטי או הדגש:** * **הרחבת הדוקטרינה של "שור מועד"**: בית המשפט מרחיב את דוקטרינת "שור מועד" גם למקרים של ביצוע לכאורה של עבירות רכוש, בפרט כאשר קיימים עונשי מאסר מותנים התלויים נגד הנאשם. הרחבה זו מדגישה את ההרתעה והגנה על שלום הציבור, ומשמעותה היא שמדינה יכולה להצדיק מעצר עד תום ההליכים גם במקרים של עבירות רכוש, אם הנאשם מפגין דפוס חוזר של התנהגות עבריינית. * **חשיבות ההרתעה הבלתי הולמת**: ההתייחסות להרשעות קודמות, לרבות עונשי מאסר מותנים, לצד העבירות החדשות, מדגישה את חשיבות ההרתעה הבלתי הולמת, במקרה שבו הרשעות עבר לא הצליחו להרתיע את הנאשם מביצוע עבירות נוספות. * **אי-התערבות בהחלטת השלום בנושא ראיות לכאורה**: בית המשפט המחוזי מדגיש את הזהירות הנדרשת בהתערבות בהחלטות של בית משפט השלום בנוגע לקיום ראיות לכאורה, אלא אם כן קיימת עילה ברורה לכך. הוא מצביע על מגוון הראיות, גם אם חלקיות או עקיפות, שדי בהן לצורך השלב המקדמי של הראיות לכאורה. **מסקנה:** בית המשפט המחוזי דחה את הערר, אישר את החלטת בית משפט השלום להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים, וזאת הן בשל קיומן של ראיות לכאורה, והן בשל אי-קיומה של חלופת מעצר מתאימה, לאור עברו הפלילי והתנהלותו כ"שור מועד".