ערר 1046/18

תקציר

עתירה מנהלית הוגשה נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים בעניין תוספת קומה, חריגה ממדיניות התכנון ועניינים נוספים. העותרים טענו כי הוועדה שגתה בפירוש ההוראות החלות, ואילו המשיבים טענו כי הוועדה פעלה במסגרת שיקול דעתה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת העותרים, וקבע כי הוועדה אכן פירשה את ההוראות באופן שגוי והפעילה את סמכותה באופן פסול. עם זאת, ועדת העררים, לאחר דיונים ושיקולים ממושכים, חלקה על פסיקת בית המשפט המחוזי בנושא הסמכות, אך הסכימה כי החלטת הוועדה נעדרת הצדקה. ועדת הערר הגיעה למסקנה כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא סיפקה הנמקה מספקת לחריגה ממדיניות מהנדס העיר, שהתבססה על שימור המרקם ההיסטורי של העיר. למרות פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין הסמכות, קיבלה ועדת הערר את ערר העותרים ואימצה את הרציונל התכנוני של מהנדס העיר. בהחלטה הודגש כי אין בכך כדי למנוע מהעותרים לפנות שוב לוועדה המקומית, שאמורה לבסס את החלטותיה על מדיניות התכנון, תוך שימוש בשיקולים ראויים, מבוססים ושוויוניים. כמו כן, חברי הוועדה הדגישו כי ההחלטה אינה צריכה לקבוע את מדיניות התכנון של הוועדה המקומית. בסופו של דבר התקבל הערר, וההחלטה המקורית של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים בוטלה.