ע"פ 4260/93
פסק-דין עליון
תקציר
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח קשיש שנמצא ללא רוח חיים בדירתו, ועיקרי עובדות המקרה לא היו שנויות במחלוקת. טענת ההגנה היחידה הייתה כי המערער האמין באמת ובתמים שהקורבן כבר מתה לפני שפגעה בו, ושלל את כוונתה להרוג. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, וקבע כי היא הרגה את הקורבן במודע ובמכוון. בערעור קבע בית המשפט העליון כי החלטת בית המשפט המחוזי סבירה, וכי סביר שהמערער פגע בקורבן בכוונה להמיתו. בית המשפט מצא כי שאלת סבירות אמונתה יכולה ללמד על כנות טעותה, והתנהגותה הן במהלך המעשה והן לאחריו הצביעה על חוסר כנות באמונתה הנטענת כי הקורבן כבר מת. בית המשפט שקל גם את גרסאותיה המשתנות של המערערת לאירועים ומצא אותן מניפולטיביות ואינן עולות בקנה אחד עם טעות כנה, וחוסר המניע הנטען שלה לא שלל את קביעתו של בית המשפט המחוזי. ככלל, בית המשפט העליון הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא מצא עילה להתערב, ועל כן הערעור נדחה. הרשעתו של המערער ברצח נותרה בעינה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 4260/93 אימן בת מוג'הד חג' יחיא נ' מדינת ישראל, עליון (13.11.1997)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.