סע"ש 32421-10-21

תקציר

מר סעד עמור, התובע, תבע את מעסיקו לשעבר לפיצויי פיטורים, הפרשי פנסיה, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים אחרים הקשורים להעסקתו. הנתבעת, שעסקה בעבודות בנייה ותשתיות, העסיקה את מר אמור כפועל יומי מדצמבר 2013 ועד ספטמבר 2017. עיקר המחלוקות היו בנוגע לשכרו היומי של התובע, היקף משרתו והאם התפטר או פוטר. בית הדין קיבל את טענתו של מר עמור כי שכרו היומי עמד על 300 ₪, אך דחה את טענתו כי עבד 22 ימים בחודש, ומצא את ראיות הנתבעת לגבי ימי עבודה אותנטיות. השופט קבע כי מר אמור עבד בין 15 ל-20 יום בחודש. עוד נקבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות לתשלום הטבות מסוימות, לרבות הפרשות לפנסיה, דמי חגים, שי לחג ודמי הבראה, והורו לחברה לפצות את מר אמור בגין רכיבים אלה. באשר לנסיבות עזיבתו של מר אמור, הגיע בית הדין למסקנה כי הוא התפטר ולא הוכיח את טענתו לפיטוריו. משכך, נדחתה תביעתו לדמי הודעה מוקדמת, ובית המשפט התיר לנכות מסכומיו שנפסקו לו בגין תקופת ההודעה המוקדמת. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים שונים, ובהם 3,266 ₪ בגין הפרשים לפנסיה, 6,900 ₪ עבור דמי חגים, 1,500 ₪ עבור שי לחג, 1,101 ₪ בגין הפסקות הכשרה ו-6,819 ₪ עבור דמי הבראה. בנוסף, נקנסה החברה ב-1,000 שקל בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקתה וב-3,000 שקל כפיצוי לדוגמה בגין הפרת חוק הגנת השכר. מסכומים אלה נוכו 5,610 ₪ עבור תקופת ההודעה המוקדמת שמר עמור לא עבד. כמו כן נדרשה הנתבעת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של מר עמור בסך 3,500 ₪. פסק הדין, מיום שישי, 19.11.2023, היטיב עם התובע אך ניכה סכומים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרותו. הנתבע חויב לבצע את התשלומים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, במסגרת הזמן הנקובה בחוק.