בג"צ 4904/04

תקציר

כמה עשרות עותרים הגישו שבע עתירות נגד בחינות בכתב שערכה לשכת עורכי הדין באפריל 2004 לעורכי דין פוטנציאליים. העתירות סובבות סביב שתי טענות עיקריות: ראשית, כי חלק מהשאלות אינן תואמות את דרישות החוק בנוגע לנושאי הבחינה, ושנית, כי לחלק מהשאלות תשובות שגויות או שאין להן תשובה נכונה. העותרים, שלא עברו את הבחינה, מבקשים לפסול שאלות מסוימות ולקבל את חלופותיהן. עם זאת, בית המשפט מסרב להתערב בשיקול דעתה המקצועי של ועדת הבחינות, הקובעת ומסמנת את הבחינות. בית המשפט שב ומדגיש כי תפקידו אינו לשמש כוועדת ערר או להחליט על נכונות התשובות, במיוחד בתחום המשפט, בו הוא חסר ידע מקצועי. במקום זאת, התערבותו של בית המשפט מוגבלת למקרים של שיקול דעת פגום או עיוות דין. לאחר בחינת העתירות, בית המשפט מוצא כי השאלות נפלו בגדר הדרישות החוקיות של הבדיקה ולא חרגו מסמכותה של הוועדה. בנוסף, בית המשפט שבע רצון מהיושרה הפרוצדורלית של הוועדה בניסוח השאלות. בעוד שבית המשפט מכיר בחשיבות של חשיבה מתמדת על ניסוח שאלות ואי בהירות, הוא דוחה בסופו של דבר את העתירות מבלי לפסוק הוצאות. השופט לוי, השופטת חיות והשופט רובינשטיין נתנו פסק דין פה אחד.