ת"א 40562-07-23

תקציר

השופט דחה את בקשת הנאשמים לחיסיון התכתבויות מסוימות. הנתבעים לא הגישו את הבקשה בתוך פרק הזמן שקבע בית המשפט העליון והפגינו שיהוי מיותר. החלטת בית המשפט העליון אפשרה לנאשמים להגיש בקשה מפורטת לחיסיון רשומות פנימיות, שהנתבעים לא עמדו בה. הם גם חרגו מההחלטה בכך שטענו לחיסיון ורלוונטיות של עורך דין-לקוח, דבר שבית המשפט העליון לא התיר. הבקשה חסרה פירוט ולא הוסברה מדוע יש להגן על ההתכתבות הספציפית. זאת ועוד, הנתבעים לא צירפו את התצהיר הנדרש ולא הוכיחו כי ההתכתבות הייתה במסגרת התייעצויות פנימיות. די בפגמים פרוצדורליים אלה כדי לדחות את הבקשה. לגופו של עניין, הדגישה השופטת את עקרון הגילוי המרבי בהתדיינות אזרחית כדי לקדם את חקר האמת. גילוי סלקטיבי של התכתבויות מסוימות על ידי הנתבעים תוך הסתרת אחרות היווה ויתור על סודיות. הם לא סיפקו סיבה ברורה להבחנה בין מסמכים. השופט מצא כי חשיפת ההתכתבויות חיונית להבנת תהליך קבלת ההחלטות של הנאשמים ולקידום האמת. משכך, הבקשה נדחתה, והנתבעים נדרשו להעביר לתובע את ההתכתבויות שלא נערכו בתוך שבעה ימים. בנוסף, חויבו הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 ₪.