ע"ע 10219-12-12

תקציר

המערער ערער על קביעתו של בית הדין האזורי כי עבד אצל שני מעסיקים שונים ללא רצף, והטיל עליו את נטל ההוכחה חרף היעדר הודעה מוקדמת לפי חוק הודעה מוקדמת לעובד. הוא טען כי תלושי השכר, שהופקו בדיעבד, לא תמכו במשיבים, וכי הראיות מצביעות על פעילות עסקית משותפת שנוהלה על ידי מיקי, ובכך נשמרה המשכיות תעסוקתית. עם זאת, הערעור נדחה מאחר שהמערער לא הוכיח כי המשיבים פעלו כגוף אחד או כי עבד במקביל עבור שניהם, ולא הביא את העדות הנדרשת. למרות שחוק ההודעה המוקדמת לא חל במהלך העבודה, עקרונות טרום התיקון לא העבירו את הנטל במקרה זה. טענות בדבר העסקה עקבית אצל המשיבה מס' 1 בתקופה השנייה לא הוכחו. באשר לתביעות השכר, בית הדין ציין טעויות בנטל הראייתי להוכחת שעות נוספות ועבודה בסופי שבוע, אך מצא כי רישומי מיקי אינם מהימנים. היא חייבה את המשיבים לשלם גמול חלקי עבור שעות נוספות ומנוחה עבור התקופה הראשונה, אך דחתה תביעות לשכר גבוה יותר. טענות המערערת בדבר תעריף שעתי ותנאי העסקה גבוהים יותר לא הוכחו. למרות טעויות במתן תנאי העסקה, תביעת הפיטורים שלו נכשלה בשל עדות התפטרות לא עקבית. תביעות דמי מחלה נדחו מאחר והמוסד לביטוח לאומי אמור לכסות פגיעות מאומתות. כך, פסק בית הדין הפרשי שכר של 13,465 ש"ח לתקופת ההעסקה הראשונה ו-450 ש"ח לשנייה. הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ נפסקו למערערת, לפירעון תוך 30 יום, וצברו ריבית אם לא תשולם. פסק הדין הסופי ניתן ביום 2.3.2016.