ע"א 17/08

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של חומרי התיק וטיעוניו, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, ואישר את החלטת הרשם על בסיס נימוקים משפטיים ללא כל הצדקה להתערבות. ההערכה שקלה את פוטנציאל ההצלחה של הערעור, וציינה כי היא אינה סבירה בשל הסתמכותו המוצקה של בית המשפט המחוזי על הערכות עובדתיות ומהימנות, כאשר התערבות המערער בדרך כלל אינה מוצדקת. בית המשפט הדגיש את היעדר חידוש או השלכות מיוחדות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיקות את הארכת המועד להגשת ערעור. מצבה הבריאותי של אתי נבדק אך לא נמצא בו די כ"סיבה מיוחדת" להארכת המועד האחרון להגשה, שכן המסמכים הרפואיים שסופקו לא העידו על אי כושר לתפקד או להגיש במועד. יתר על כן, עמדת הרשם כי החישוב השגוי של ימי ההגשה על ידי אתי לא היה טעות משפטית העונה להגדרה "סיבה מיוחדת" התקבלה, שכן טעויות כאלה צפויות להיבדק כדבר שבשגרה על ידי בעלי הדין. בסיכומו של דבר, ללא הוכחת גורמים חיצוניים שאינם בשליטתה של אתי המצדיקים את השיהוי ובהינתן סיכויי הערעור הקלושים, ההחלטה שלא להאריך את מועד ההגשה התקבלה. בעקבות זאת נדחה הערעור, ואתי חויבה לשלם לשרית 2,000 שקל בתוספת מע"מ בגין הוצאות הערעור, בתוספת קנסות על איחור בתשלום.