עמ"ת 26265-12-09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו חילוט של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה. המערער שוחרר בערבות בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון, ביטוח ורשלנות, אך הפר את תנאי שחרורו מספר פעמים. בית משפט קמא גילה סלחנות כלפי המערער לאחר ההפרה הראשונה, אך הוא המשיך לזלזל בתנאים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והסכים עם צו החילוט של בית משפט קמא, שהתבסס בחלקו על זלזול המערער בחוק ובתנאי שחרורו. בית המשפט מצא כי תכליתו של חילוט הערבות היא הרתעה, דבר שהיה נחוץ במיוחד במקרה זה נוכח הפרותיו החוזרות ונשנות של המערער. נסיבות עבירות אלה, לרבות העובדה שהמערער נמצא עם סמים וכלי עישון, נלקחו אף הן בחשבון. בית המשפט הדגיש כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה מפורטת ומנומקת היטב, תוך מתן הדעת הראויה לנסיבות המקרה. עוד צוין כי חילוט הערבות היה חלקי ולא מוחלט, וכי גם הממונה, שנקנס, הפר את אמון בית המשפט. טענות הסנגור, שהתמקדו בפגמים לכאורה בראיות ובהיעדר פסול מצד הממונה, לא היוו עילה מספקת להתערבות בית המשפט בהחלטת בית משפט קמא. ככלל, פסק הדין משקף את הדגש ששם בית המשפט על חומרת הפגיעה בתנאי השחרור ועל הצורך בהרתעה, במיוחד נוכח התעלמותו הבוטה של המערער מהחוק והקלות שגילה כלפיו בית משפט קמא.