ע"א 2594/02

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב שלא לפסול עצמו מלדון בתיק הנוגע לתביעת לשון הרע. התביעה המקורית הוגשה על ידי המערער, אשר טען כי המשיב צעק לעברו דברי לשון הרע במהלך דיון בבית המשפט. בית משפט השלום מצא כי דברי המשיב מהווים לשון הרע, אך הציע למשיב הגנת אמת בפרסום, מה שהביא לחזרת התיק לבית משפט השלום לצורך קביעת סכום הפיצוי. המערער ביקש מבית משפט השלום לפסול את עצמו, בטענה כי כבר גיבש דעה בתיק, ובפרט בסוגיית שמו הטוב, שעמדה במרכז תביעת לשון הרע. בית המשפט דחה את הבקשה, ודחה את הערעור הנוכחי. בערעור נטען כי החלטתו הקודמת של בית המשפט, אשר קיבלה את אמיתות טענת ההגנה של המשיב בפרסום, הצביעה על פגיעה במערער ובשמו הטוב. לפיכך, נטען כי עמדת בית המשפט בנושא לא צפויה להשתנות, ולהשפיע על חוסר משוא הפנים של המשפט. עם זאת, המשיב טוען כי קביעתו הקודמת של בית המשפט בדבר החבות אינה מחייבת את ביטולה, מה גם שטרם הוצגו ראיות בסוגיית הנזק. לאחר ששקלתי את ההגשות, אני דוחה את הערעור. התקדימים מלמדים כי החלטה מוקדמת יותר של בית המשפט בתיק אינה סיבה מספקת לפסילה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה זה, קביעותיו של בית משפט השלום בשאלת אחריותו של המשיב אינן פוגעות ביכולתו להכריע ללא משוא פנים בתביעת הנזק. ממצאיו הקודמים של בית המשפט אינם מהווים חוות דעת סגורה בסוגיית שמו הטוב של המערער, מה גם שהם נאמרו לפני שמיעת ראיות כלשהן בנקודה זו. לפיכך, אין סיבה להאמין שבית המשפט שפט מראש את הנושא או ששלמות המשפט נפגעת. דחיית הערעור באה בתנאי שהמערערת תפצה את המשיב בגין הוצאותיה, בסך 5,000 ₪.