בב"נ 21197-06-23

תקציר

עניינה של החלטת בית המשפט בביטול צו הריסה מנהלי נגד המבקשת, שסגרה את מרפסת ביתה מטעמי רטיבות וחלחחול. טענותיה המרכזיות של המבקשת היו כי עבודות הבנייה שבוצעו על ידה פטורות מחובת קבלת היתר, כי הצו אינו מידתי וכי הייתה הפרה של הבטחה מנהלית שניתנה על ידי המשיב. ראשית, בית המשפט מצא כי העבודות שביצע המבקש אינן נופלות בגדרו של סעיף 11 לתקנות התכנון והבניה, הפוטר עבודות מסוימות מחובת ההיתר. לפיכך, קבע בית המשפט כי העבודות שביצע המבקש הן "עבודות אסורות" כהגדרתן בחוק התכנון והבניה. שנית, המבקש טען כי שטח המרפסת חושב באופן שגוי ולכן צו ההריסה התבסס על נתונים עובדתיים לא מדויקים. בית המשפט קיבל את טענת המבקש כי שטח המרפסת אינו עולה על 30 מ"ר. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם אם שטח המרפסת נמדד נכון, אין בכך כדי להשפיע על סיווג העבודה כטעונה היתר לפי סעיף 11 לתקנות. שלישית, טען המבקש כי מסמך שכותרתו "סיכום פגישה בנושא אכיפת סוכך חשמלי וסגירת מרפסות" התווה את מדיניות אי האכיפה של המשיב במקרים כמו של המבקש. בית המשפט מצא כי אכן המסמך תומך בטענת המבקש ומייצג את מדיניות המשיב בכל הנוגע לאכיפת סגירת מרפסות. בית המשפט מתח ביקורת על המשיב על כך שלא עסק די הצורך בתוכנו של מסמך זה ולא הציג כל ראיה לסתור את טענת המבקש. בית המשפט קבע, כי הימנעותו של המשיב מעיון במסמך מהווה פגם של ממש בתשתית העובדתית שעל בסיסה הוצא הצו, המצדיק את ביטול הצו. רביעית, טענה המבקשת כי המשיב הפר הבטחה מנהלית לשקול את טענותיה בטרם הוציא צו הריסה. בית המשפט קבע כי במקרה זה לא הייתה הבטחה מנהלית להימנע ממתן הצו. עם זאת, היה על המשיבה להודיע למבקשת על החלטתה בנוגע לטענותיה בטרם תדביק את צו ההריסה המנהלי על המבנה. חמישית, המבקש טען לאכיפה בררנית, וטען כי הפרות דומות באזור אינן נאכפות. בית המשפט קבע כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענה זו. המשיב התייחס גם למבנים אחרים בסביבה שהיו נתונים לפעולות אכיפה. לבסוף, בית המשפט מצא כי בנסיבות המקרה, ההליך המינהלי שננקט אינו מידתי. גילם של המעורבים, האפשרות לאפשר למבקש להשיב את המצב על כנו והאפשרות למצוא פתרון שיתאים למדיניות המשיב, כל אלה הצדיקו הליך אחר, מתחשב יותר. לסיכום, בית המשפט קיבל את הבקשה וביטל את צו ההריסה המנהלי. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ולא ניתן צו להוצאות.