ע"פ 4795/21

תקציר

הערעור על גזר דינו של המערער נדחה, כאשר ערכאת הערעור לא מצאה הצדקה לתיקון העונש. המערער הורשע בביצוע עבירות מין חמורות בבנותיו הקטינות בתוך ביתן, תוך ניצול תפקידו כאב להגשמת רצונות אישיים. בגידה זו באמון, שבוצעה במקלט בטוח כביכול, הותירה השפעות פסיכולוגיות עמוקות על הקורבנות. בית המשפט הדגיש כי מעשי אלימות והתעללות מינית בתוך משפחה צריכים להיענש בענישה מחמירה שתשקף גינוי חברתי ותרתיע מפני עבירות דומות. בנוסף להתנהגות מינית בלתי הולמת, הורשע המערער גם בביצוע מעשי אלימות כלפי שלושה מילדיו מסיבות טריוויאליות, כגון אי סידור חדרם. גזר דינו של בית המשפט המחוזי נחשב ראוי, תוך קביעת מבני ענישה נפרדים לכל עבירה, ובכך חיוב מתן דין וחשבון על פגיעתו של כל קורבן. ערכאת הערעור לא מצאה טעות מהותית בהחלטת גזר הדין המקורית, שאיזנה בין שיקולים שונים לרבות מינימום משפטי. עונשים חופפים לא נחשבו לזכות בשל אופיין השונה והמגוון של העבירות. ההחלטה, שאומצה על ידי המשנה לנשיא נ' הנדל והשופט ש' שוחט, קבעה כי פסק הדין המקורי היה חוקי ומוצדק, והביאה לדחיית הערעור.