ת"א 72255/96

תקציר

זהו סיכום פסק הדין. הבנק התובע תבע את החברה הנתבעת וערביה לתשלום חובות בסך 302,411 ₪. הנאשמים ביקשו רשות להתגונן ותבעו מהבנק 5 מיליון שקל, שהופחתו בהמשך למיליון שקל, בטענה בין היתר כי הבנק גבה ריבית שלא כדין, סירב לפרוע שיק והפר את איסור השירות על תנאי. הבנק, מצדו, טען כי מרבית טענות הנתבעים חוסות תחת חוק ההתיישנות והפריך את הטענות בדבר עוולות. בית המשפט קבע כי הנתבעים יכולים לערער על כל הפעולות בחשבונם ללא הגבלה, שכן הבנק לא זנח את תביעתו לחוב בחשבון העו"ש. עם זאת, טענות הנתבעים בדבר ימי ערך נדחו בשל שיהוי בהעלאת התנגדויות והיעדר ראיות להתנהלות בלתי חוקית של הבנק. בית המשפט הורה לבנק לתקן טעות בכיבוד שיק ולהתאים את הריביות שנגבו מחשבון הנתבעים בתקופה מסוימת, שכן הבנק לא הוכיח כי הנתבעים הסכימו להעלאת הריבית. הסוגיה המרכזית בתיק הייתה טענת הנתבעים לשירות מותנה בשירות, טענה שבית המשפט מצא כי לא הוכחה בשתי הערכאות שהוצגו על ידי הנתבעים. בית המשפט ציין כי התנהלות הבנק לא הייתה ראויה, אך הנתבעים לא פעלו בתום לב וביטול הסכמי ההלוואה לא היה מוצדק. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים כי הבנק לא מימש את בקשותיהם למימוש תוכניות חיסכון לפירעון מוקדם של הלוואה, והורה לבנק לחשב מחדש את יתרות החשבון בהתאם. השופטת הדגישה כי החישוב מחדש היה בעיקרו משימה טכנית והורתה לבנק לבצע את החישוב בתוך 30 יום, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסק הדין. פסק הדין הסופי יינתן במועד מאוחר יותר.