ע"פ 123/83

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למספר נאשמים שהואשמו בעבירות מס בבית משפט השלום בירושלים, בהם יחידים תושבי קריית ארבע וחברה הרשומה בישראל שפעילותה מתנהלת גם שם. הנאשמים ערערו על סמכותו של בית המשפט ועל הסתפקות בכתבי האישום, אך בית משפט השלום קיבל את טענותיהם באופן חלקי בלבד. בעקבות ערעור של המדינה, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים לטובתה והורה על המשך הדיון בבית משפט השלום. בית המשפט העליון, שבפניו ערערו הנאשמים, זיכה פה אחד את קאפח וקיבל את ערעור החברה ומנהלה, תוך שהוא דוחה את ערעורי יתר הנתבעים. הסוגיות המרכזיות שעמדו בפני בית המשפט העליון היו האם הנאשמים, שהם אזרחים ישראלים המתגוררים בשטחים הכבושים, חייבים במס הכנסה בישראל, והאם לפקיד השומה יש סמכות לדרוש מהם להגיש דוחות מס. בית המשפט קבע כי אזרחים ישראלים המתגוררים בשטחים הכבושים חייבים במס הכנסה על הכנסות שהופקו בהם, שכן הוראות הדין המקומי בנוגע למיסוי מחייבות, ואינן מפרות את המשפט הבינלאומי. כמו כן, לפקיד השומה הייתה סמכות לדרוש מהנאשמים להגיש דוחות מס, שכן ההוראות הרלוונטיות של פקודת מס הכנסה כוללות אזרחים ישראלים המתגוררים בשטחים הכבושים. באשר לאישומים של אי הגשת דוחות מס שנתיים, הבחין בית המשפט בין החובה המינהלית להגיש דו"ח לבין העבירה הפלילית של אי הגשת דו"ח. התביעה נדרשה להוכיח את קיומה של החובה המינהלית ואת הפרתה, ואילו הנתבעים נדרשו להביא ראיות לכך שהייתה להם "סיבה מספקת" לאי קיום החובה. בית המשפט בחן כל מקרה לגופו ומצא כי כל הנתבעים, למעט אחד, לא סיפקו עילה מספקת לאי הגשת דוחות המס שלהם. החברה ומנהלה זוכו, שכן הראיות הראו כי עיקר פעילותה של החברה לא היה בישראל.