בר"ע 31914-04-16

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש תובע שעבד בסך הכל תשע שעות עבור הנתבעים כמנקה. התובעת טענה כי הנתבעים הבטיחו להעסיק אותה מדי יום כמטפלת של אחד הנתבעים, אך לאחר מכן פיטרו אותה ללא שימוע. התובע תבע פיצוי בגובה 24 משכורות חודשיות, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, ותחת זאת הורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין המחוזי, בטענה כי בית המשפט התעלם משקרים מהותיים של הנתבעת רחל, כי שגה בקובעו כי התובעת הועסקה בתקופת מבחן, וכי הדבר פגע בזכות התובעת לשימוע. התובעת גם הלין על החלטת בית המשפט לחייב אותה בהוצאות משפט. עם זאת, בית הדין לעבודה מצא כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן לא נכללו בה טענות הנוגעות לסוגיות משפטיות עקרוניות, והקובלנה העיקרית נגעה לקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי – שלבית הדין לעבודה לא הייתה סיבה לבטלה. בית הדין לעבודה גם לא מצא עילה להתערב בפסיקת הוצאות על ידי בית הדין האזורי לנתבעים, ובכך אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי מבלי להיזקק לנתבעים.