עת"מ 23737-06-13

תקציר

דנן, עת"מ 23737-06-13, עניינו בבקשת העותרים למתן צו שימנע את גירושם של חלק מהעותרים (5-2) עד להכרעה סופית בבקשתו של העותר 1 להכרה כפליט. העותרת 1 היא אזרחית צפון סודאן השוהה בישראל תחת מדיניות אי-גירוש זמנית מזה כ-6.5 שנים. העותר 2, אזרח דרום סודאן, הוא בן זוגו של העותר 1, אותו הכיר בישראל. העותרים 3, 4 ו-5 הם ילדיהם. בני הזוג חיים יחד מאז 2011. העותרים טענו כי התמהמהות המשיב בטיפול בבקשתו של העותר 1 פוגעת בזכותם לחיי משפחה. עוד טענו כי על בית המשפט לפעול על פי התקדים שנקבע בעניין אספו, שכלל נסיבות דומות. המשיב, לעומת זאת, טען כי אדם הנהנה ממדיניות אי-גירוש זמנית אינו זכאי להקים משפחה בישראל ואינו יכול להעניק מעמד לבן זוג זר. בית המשפט, בראשות השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, קיבל את טענות העותר. בית המשפט קבע כי אין לגרש את העותרים 5-2 וכי עליו להנפיק לעותר 2 רישיון ישיבה מתחדש עד שיחלפו 45 יום מיום ההחלטה הסופית בבקשתו של העותר 1 לקבלת מעמד פליט. כמו כן, חויב המשיב לשאת בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 25,000 ₪, לרבות הפרשי ריבית והצמדה. פסק דין זה מבטיח כי המשפחה תוכל להישאר יחד בעת הטיפול בבקשתו של העותר 1 ומכיר בחשיבות חיי המשפחה והצדק בקבלת ההחלטות. החלטת בית המשפט מחזקת את התקדים שנקבע בפרשת אספו, ומדגישה כי אין לגרש בני זוג של יחידים השוהים בישראל תחת הגנה זמנית בטרם תתקבל החלטה סופית בנוגע למעמד הפליט של האחרון.