עפ"ת 10188-09-20

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לקבל ערעור על משיב שנהג עם רישיון נהיגה שפג תוקפו למעלה מ-11 שנים, בהתחשב בכך שמדובר בעבירה משמעותית המהווה סכנה לשלום הציבור ומצדיקה ענישה חמורה. המשיב ביצע את העבירה בשתי הזדמנויות שונות בתוך שלושה שבועות, דבר המדגיש את חומרת מעשיו. חרף הימנעותו של בית משפט קמא מלהטיל עונש הולם, הדגישה ערכאת הערעור כי נהיגה ללא רישיון תקף כמוה כ"איום נע", ועל כן ראויה לצעדי ענישה משמעותיים לצורך הרתעה. בית המשפט הדגיש את חשיבות הפסילה בפועל כחלק מהעונש, למרות שפקיעת רישיונו של המשיב קשורה להליכי הוצאה לפועל, ולא ציין הבדל נורמטיבי בין זה לבין פקיעת רישיון רגילה. 23 הרשעותיו הקודמות של המשיב, לרבות חמש עבירות שלאחר האירוע, החמירו עוד יותר את המצב, וערערו על טענת בית המשפט הראשוני כי אין עבירות נוספות. בעוד שהמשיב המחזיק כיום ברישיון תקף יכול להיחשב לצורכי שיקום, הוא לא היה מספיק על רקע הפרותיו החמורות. משכך, שלל בית המשפט לערעורים את יכולתו של המשיב לקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 10 חודשים והאריך את תקופת הפסילה על תנאי ל-12 חודשים למשך שלוש שנים בגין עבירות נלוות, תוך שהוא מבטיח כי הענישה עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים ומדיניות ראויה. ההחלטה ניתנה בהעדר צדדים, החל מיום 21.2.2021.