ע"א 9392/10

תקציר

פסק הדין דוחה את שני הערעורים הנוגעים לתיק כלכלי מורכב של סכסוך פירעון חובות משנות התשעים. בערעור הראשון, שהגיש מאירוביץ, נטען כי תביעת הבנק נגדו התיישנה בשל תקופת ההתיישנות, וטען כי עילת התביעה קמה במאי 1995. עם זאת, השופט קובע כי התביעה הועלתה בהזדמנות הראשונה ודוחה אותה לגופה, וקובע כי מועד פירעון החוב היה 31.1.96. השופט מסכים גם עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה מאירוביץ' אחראי רק לחובו האישי ולא לחוב מוסכם של צדדים אחרים. גם טענותיו הנוספות של מאירוביץ' להתגונן מטעמים אחרים נדחות. הערעור השני, שהגיש הבנק נגד רוכשי המניות, נסוב סביב פרשנות הסדר אשראי. השופט מצדד ברוכשים ומסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי הסדר האשראי אינו מחייב את הרוכשים לפרוע את חובם של ארבעת החייבים. התעקשות הבנק על פירעון זה בנסיבות משתנות נחשבת בלתי סבירה ומנוגדת למטרת ההסדר. שני הערעורים נדחים, וכל צד נדרש לשאת בהוצאותיו. השופט דנציגר והשופט שוהם מסכימים עם פסק הדין.