ע"א 40535-01-11

תקציר

הערעור התקבל חלקית. הערעור מתייחס למחלוקת בין המשיב לבין עיריית הרצליה, בנוגע לקנס מינהלי שהוטל על המשיב בגין עבירת חניה שבוצעה בתחום השיפוט של העירייה בשנת 1997. הקנס לא שולם, והעירייה, יחד עם מערערים נוספים שפעלו מטעמה, נקטה בהליכי גבייה מנהליים נגד המשיב בשנים 2007, 2008 ו-2009. המשיב טען כי הקנס התיישן, שכן לא קיבל כל דרישת תשלום בתוך שלוש שנים מיום ביצוע העבירה, ולכן פעולות העירייה מהוות רשלנות. בית משפט השלום הסכים עם המשיב והורה למערערים לשלם פיצויים בסך 50,000 ₪, מה שהוביל את המערערים לערער על ההחלטה. הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם רשות מנהלית רשאית להטיל קנס מינהלי ללא ראיות פוזיטיביות לכך שדרישות תשלום נשלחו לחייב בתוך תקופת ההתיישנות. בית המשפט קובע כי לעירייה אין ראיות כאלה וכי הקנס התיישן. בית המשפט מוסיף וקובע כי פעולת הגבייה המנהלית שנקטה העירייה, ללא ידיעת המשיב בפועל על דרישות התשלום, מהווה רשלנות. לפיכך, פסק דינו של בית משפט השלום כי המערערים התרשלו מתקבל. עם זאת, סכום הפיצויים מופחת מ-50,000 ₪ ל-10,000 ₪, שכן הסכום המקורי טען לתיאור מוגזם של עוגמת הנפש שנגרמה למשיב. כן חויבו המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט חלקיות ושכר טרחת עורך דין.