עב"ל 38875-09-10

תקציר

בתיק הערעור שעסק בהכרה בפיברומיאלגיה כפגיעה בעבודה על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה, טענה המערערת כי מצבה נבע מעבודה אינטנסיבית ומלחיצה בקונטל בין השנים 1998-1999. היא יוצגה על ידי עו"ד תומר גלילי וטענה כי הלחץ הנפשי הממושך ממנו סבלה במהלך עבודתה כיועצת מומחית בפרויקט של חיל הים גרם למחלתה. עם זאת, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשות השופטת אהובה עציון, דחה תחילה את תביעתה בנימוק של היעדר תשתית עובדתית לתמיכה במיקרוטראומה, וקבע כי לחץ נפשי מתמשך אינו נחשב לפגיעה בעבודה לפי תיאוריה זו. בערעורה ביקשה מבית המשפט להכיר במתח המתמשך כבסיס למיקרוטראומה. עם זאת, בית המשפט, לאחר שבחן את מכלול הטענות והנסיבות, אישר את פסק הדין הקודם, והדגיש כי קבלת הערעור תשבש פרמטרים משפטיים מבוססים ועלולה לסווג את כל תנאי הלחץ כנפגעי עבודה. הם ציינו כי כל שינוי בהיקפה של תיאוריית המיקרוטראומה צריך להיות מטופל בחקיקה, במיוחד בכל הנוגע ללוגיסטיקה ביטוחית. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענות בדבר פסילתה של פרופ' סוקניק כמומחית רפואית, וציין כי תסמיני המחלה הופיעו לפני העסקתה בחברה. לפיכך, הערעור נדחה ללא הוצאות, תוך הדגשת הצורך בהתערבות חקיקתית, ולא שיפוטית, כדי להתמודד עם טענות כאלה.