ת"צ 72552-01-18

תקציר

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב להשבת כספים שנגבו שלא כדין לצורך כניסה ולינה בחניוני המשיב. המשיב, האחראי על ניהול החניונים, טען כי הגבייה היא כדין שכן מדובר בחיובים עבור שירותים נלווים. עם זאת, טען המבקש כי האוספים מהווים הפרה של תקנות גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואנדרטאות. לאחר מכן הגיש המשיב הודעה על חדלות פירעון סטטוטורית ותיקון לתקנות, שהתיר גביית אגרות. מאחר שהתיקון התקבל בתוך 90 הימים הנדרשים בחוק, נדחתה הבקשה לאישור בשל הפסקת הגבייה הבלתי חוקית לכאורה על ידי המשיב. למרות שהמבקשים טענו כי התיקון הוא תוצאה ישירה של בקשתם, השופט מצא כי הליך החקיקה שקדם לתיקון החל עוד קודם להגשת הבקשה. לפיכך, קבעה השופטת כי הבקשה לאישור אינה ראויה וכי הודעת הפיטורים של המשיב הייתה בהתאם לדין. בתוך כך, פסקה השופטת למבקש סך של 55,000 ₪ כולל מע"מ שכר ושכר טרחת עורך דין, סכום הנמוך משמעותית מהסכום הנתבע, בהתחשב בשיקולים שצוינו בפסק הדין, לרבות הקופה הציבורית.