ערר 417/11

תקציר

פסק הדין קורא לצדדים המעורבים בערעור להגיע להסכמה הדדית, תוך הדגשה כי תקנות התכנון הנוכחיות כבר מאפשרות הקמת חניון תת קרקעי על הקרקע המדוברת. לוועדה המקומית יש סמכות להפקיע את תת הקרקע או לחייב הקמת חניון ציבורי כתנאי מוקדם לפיתוח המרכז, והיא בחרה באפשרות השנייה לאחר ששקלה את ההשלכות הכלכליות. בפסק הדין צוין כי כל תביעת פיצויים יכולה להתנהל על פי חוק התכנון והבנייה. בית המשפט מוצא כי הערעורים על פרסום הודעות אינם תקפים עוד, וכל טענה בדבר מועדי הפרסום הייתה צריכה להיות מוגשת בפני בתי המשפט שדנו בתיק במקור. פסק הדין קובע במפורש כי יש ליישם את החלטת ועדת הערר, וכל טענה בדבר פגיעה אפשרית בקרקע כתוצאה מהשינויים המוצעים בתכנית המתאר הייתה צריכה להיות מועלית בשלב מוקדם יותר של ההליך. בשל חוסר ראיות, בית המשפט אינו יכול לאשר אם הוועדה המקומית עמדה בלוח הזמנים שקבעה ועדת הערר. לבסוף, הערעור נדחה, ובית המשפט מעודד את הצדדים לשתף פעולה בהגעה להסכמה בשלב תצהיר התוכנית. ההחלטה התקבלה פה אחד בקרב חברי הוועדה.