ע"א 505/85

תקציר

פסק דין זה של בית המשפט העליון, שניתן בשנת 1988, מתייחס למחלוקת על ביטול חוזה למכירת דירה והשלכות המס הנובעות מכך. המוכר, שגבה מס שבח מקרקעין, והרוכשים, ששילמו מס רכישה, הסכימו לבטל את החוזה בשל אי תשלום מלוא התמורה על ידי הקונים. עם זאת, ביטול זה היה שנוי במחלוקת על ידי רשויות המס, שטענו כי מדובר בעסקה מלאכותית שנועדה להתחמק מתשלומי מס. המקרה נסב על פרשנותו של סעיף 102 לחוק מס שבח מקרקעין, המחייב החזר מס במקרה של ביטול לגיטימי של מכירת נכס. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט ח' אריאל, אישרה את עמדת רשויות המס כי מדובר בעסקה מלאכותית, והדגישה כי הסכם הפשרה העדיף את הרוכשים באופן בלתי מידתי. השופט אריאל הגיע למסקנה כי הביטול היה מסווה למכירה חוזרת, ולכן אין להחזיר את המס. השופטים בייסקי ובך, שלא הסכימו עם עמדה זו, קבעו כי מדובר בביטול של ממש, המונע משיקולים עסקיים לגיטימיים, וכי ההטבות שנצברו לרוכשים היו החזרים סבירים ופיצוי בגין הוצאותיהם והפסדיהם. לטענתם, יש להעניק את החזר המס לפי סעיף 102. בסופו של דבר, בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים, קיבל את ערעורם והורה לרשויות המס להחזיר את מס הרכישה ולבטל את חיוב המוכר במס שבח מקרקעין.