ע"ע 347/03

תקציר

הערעור התמקד באיתור מעסיקיו של המערער ובקביעת זכאותו לפיצויי פיטורים בעקבות פגיעה. המערער, עובד רומני, הועסק בתנאים מורכבים בהם היו מעורבות חברות כוח אדם מרובות וחברה קבלנית, מליבו ישראל. בית הדין האזורי קבע תחילה כי המשיבים 3 ו-4 היו מעסיקיו, ודחה את הטענות נגד המשיבים 1 ו-2. עם זאת, המערער טען כי המשיבים 1 ו-2 היו מעסיקים משותפים, תוך שהוא מסתמך על היתר העבודה שלו אך ורק עבור מליבו והעסקה רציפה באתריהם. בית הדין מצא ראיות מספיקות התומכות בתיאוריית העסקה משותפת זו. באשר לפיצויי פיטורים, טען המערער, שאינו מסוגל לעבוד בשל שבר ביד שנגרם לו בתאונת עבודה, זכאות לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, בצירוף מסמכים רפואיים ועדות לאי כושר. למרות שבתחילה התגורר בדיור שסופק על ידי המעסיק לאחר התאונה, נמנעה ממנו פיצויי פיטורים בגין תקופה זו מכיוון שלא בוצעה עבודה בפועל. ערעורו התקבל חלקית, והעניק לו פיצויי פיטורים למשך שנה ודמי חגים על בסיס הסכמים קיבוציים החלים על מאליבו. ההחלטה התייחסה למורכבויות משפטיות ועובדתיות רבות, ואישרה מחדש פרשנות רחבה יותר של חבות מעבידים במקרים של זכויות עובדים זרים וזכאות לפיטורים עקב התפטרות על רקע בריאותי.