עמ"נ 57258-12-22

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על חישוב היטל השבחה על חלקת קרקע לאחר אישור תכנית השבחה. המערערת טוענת כי ההיטל חושב באופן שגוי, שכן הוא היה צריך להתבסס על השווי הפוטנציאלי הגבוה ביותר של הקרקע טרם אישור התכנית, שהיה מיועד לאחסון, ולא על השימוש בפועל בחניות. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של המערער לחוק. היא מדגישה כי מטרת היטל ההשבחה היא להבטיח את תרומתו של בעל הקרקע להוצאות התכנון והפיתוח המעלות את ערך קרקעותיו. יש לחשב את ההיטל על פי ההפרש בין שווי הקרקע לאחר אישור התכנית (מצב חדש) לבין שוויה הפוטנציאלי הגבוה ביותר לפני התכנית (המצב הקודם), הנקבע על פי השימוש הכדאיות הכלכלית ביותר המותרת בתכנית החלה, ולא על פי השימוש בפועל. השמאי המכריע לא ערך בדיקה מקיפה של השימושים האפשריים בקרקע במצב הקודם ובמקום זאת הסתמך על היתר הבנייה שניתן. גישה זו הייתה שגויה והביאה לחישוב לא מדויק של ההיטל. לפיכך, הערר מתקבל, והתיק מוחזר לוועדת הערר לבחינה מחודשת של שווי הקרקע במצב הקודם, תוך בחינת האפשרות התכנונית הממקסמת את ערך הקרקע על פי עקרון השימוש היעיל והטוב. הוועדה תדון גם בבקשת המערער למנות שמאי מייעץ חדש. המשיב אחראי להוצאותיה של המערערת.