ת"א 34656-11-10

תקציר

התובעים, נאמני ההקדש, תבעו את הנתבע לפינוי מדירה שכורה ומחנות שהיו שייכות להקדש. הנתבעת טענה כי לא זנחה את חוזה השכירות וכי התובעים לא הוכיחו את זיקתם למושכר. בית המשפט מצא כי מעמדם של התובעים כנאמנים אינו שנוי במחלוקת וכי הנתבע אכן זנח את חוזה השכירות, הן את הדירה והן את החנות, ולא התכוון לחזור אליהם. הדבר נתמך בעדויות בא כוח התובעים, עדות שכן, עדויות חוקרים פרטיים וראיות אובייקטיביות המצביעות על חוסר שימוש כגון רישומי צריכת מים וחשמל. עוד קבע בית המשפט כי החנות לא שימשה לאחסון אלא נפרצה והושארה ללא שימוש. באשר לכוונה לחזור, קבע בית המשפט כי המשך מגוריו של הנתבע בדירה אחרת במשך כ-30 שנה, לצד היעדר כוונה ממשית לחזור לנכס המושכר, גוברים על כל כוונה עמומה לחזור. בית המשפט שקל גם את הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבעת, אך מצא כי התובעים לא הוכיחו כראוי עילה זו לפינוי. השופט הורה על פינוי הנתבע מהדירה השכורה ומהחנות ודחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת, בה נטען כי התובעים הפרו את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה. הנתבע חויב לפנות את המקום בתוך 45 יום ולשלם את הוצאות התובעים.