ע"פ 27963-07-20

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהרשיע את המערער בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי, בניגוד לסעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. על המערער נגזרו 14 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪ או 20 ימי מאסר בפועל וחילוט כספים שנמצאו ברשותו בעת מעצרו. הראיות נגד המערער הושגו בחיפושים ברכבו ובמקום מגוריו, ובהודעות שנמסרו למשטרה במהלך חקירתו. החיפושים נערכו ללא צו שיפוטי, וההודעות נמסרו לאחר עריכת החיפושים ולאחר מעצרו של המערער. המערער טען כי החיפושים נערכו תוך פגיעה בזכותו לפרטיות וללא כל סמכות חוקית, וכי ההודעות שנמסרו למשטרה היו תוצר של החיפושים ולכן יש לפסול אותן כראיה. רוב שופטי ההרכב הסכימו עם ממצאיו של בית משפט קמא וקבעו כי החיפושים, על אף היותם גבוליים וללא צו שיפוטי, בוצעו על יסוד חשד סביר ובהתאם לחוק. זאת ועוד, ההודעות שמסר המערער למשטרה לא היו תוצר של החיפושים, ועל כן לא היה צורך לפסול אותן כראיות. לפיכך, הערעור על ההרשעה נדחה. עם זאת, דעת הרוב קבעה כי יש מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא באשר לעונש שהוטל, והטילה עונש מקל יותר של 12 חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 4,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר במקומם. השופט טופף חלק על כך וסבר כי החיפושים ברכבו ובביתו של המערער נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בזכותו לפרטיות, ללא כל סמכות חוקית וללא הסכמתו מדעת. לדברי השופט טופף, היה מקום לפסול את ההודעות שמסר המערער למשטרה כראיה, שכן הן תוצר של החיפושים הבלתי חוקיים. בנוסף, סבר השופט טופף כי אין די בהודעות עצמן כדי להרשיע את המערער, וכי בהיעדר הסמים שנמצאו בחיפושים ונפסלו כראיות, אין בסיס חלופי להרשעת המערער. לפיכך, השופט טופף היה מקבל את הערעור, מזכה את המערער מהעבירה המיוחסת לו ומורה על שחרורו המיידי.