ע"א 2094/08

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו מונה כונס נכסים למימוש נכסיו של חייב שהפר את חובתו כלפי נושיו. כונס הנכסים ביקש לפרק את השיתוף בדירת החייב, שהייתה בבעלות משותפת עם בת זוגו, ולמכור אותה כחזקה פנויה לצורך פירעון החוב. בן הזוג התנגד לבקשה, בטענה שהיא אינה צודקת וביקש למכור את הדירה כתפוסה. הסוגיה המרכזית בתיק הייתה האם סעיף 40א לחוק המקרקעין, השולל מעמד של דייר מוגן מבני זוג עם פירוק דירתם המשותפת, חל כאשר הפירוק נעשה ביוזמת צד שלישי (כונס הנכסים). בית משפט השלום פסק לטובת בן הזוג, אולם בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה. בית המשפט קבע כי סעיף 40א חל ללא קשר למי יוזם הפירוק, על מנת לצמצם את תחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, המקנה מעמד של דייר מוגן. לפיכך, יש למכור את הדירה כפנויה, ולא ייפגעו זכויותיה של בת זוגו של החייב, שכן היא תקבל מחצית מהתמורה מהמכירה ותוכל לתבוע דיור זמני. עוד ציין בית המשפט כי יש להתייחס לכונס הנכסים, כממלא מקומו של החייב, כאל החייב עצמו, ולא צריך להיות תמריץ לחייבים להימנע מהליכי כינוס נכסים.