עב"ל 39707-03-12

תקציר

בית הדין החליט לקבל את הערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי בעניין ההכרה בטינטון ובליקוי השמיעה של המערער כפגיעה בעבודה. בפסק הדין נקבע כי לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, טינטון אינו נחשב לפגיעה בעבודה אלא בהתקיים תנאים מסוימים. המצב המדובר מחייב כי הפגיעה בתפקוד עקב טנטון הייתה מחייבת בקשות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי. בית המשפט התייחס למקרים קודמים שקבעו תקדים, דהיינו עב"ם 31583-06-10 ועב"ם 51863-05-11, הקובעים כי מטרת מצב זה היא לאמת את אמיתות תלונת הטינטון. לכן, המבחן למצב זה צריך להיות גמיש, והמיקוד צריך להיות על הנסיבות של כל מקרה. במקרה הנוכחי, מהמסמכים הרפואיים של המערערים עולה כי הם פנו לטיפול בטינטון שלוש פעמים לפני הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. למרות ששלוש הפניות הראשונות היו קרובות זו לזו בזמן, הן נספרות כאחת. עם זאת, המערערת ערכה שתי בירורים עצמאיים ובכך מילאה את הדרישות הקבועות בחוק. זאת ועוד, מחוות דעתו הרפואית של ד"ר ברקו עולה כי תלונותיו של המערער על טנטון הן אמיתיות וכי הטינטון שלו אותנטי. עוד קבע ד"ר ברקו כי הטינטון של המערער היה הסיבה לכך שפנה לטיפול רפואי בשל בעיית שמיעה שהייתה קיימת שנים רבות. באשר לטענות אחרות של המכון, מצא בית המשפט כי הבקשה השנייה לטיפול רפואי הייתה קרובה מספיק בזמן לתביעה ואין להתעלם ממנה, במיוחד לאור חוות דעתו של ד"ר ברקו. בנוסף, היעדר המונח "טנטון קבוע" ברשומה הרפואית אינו משמעותי, שכן די במונח "טנטון" כדי להתייחס לרעש מתמיד באוזניים. לסיכום, בית הדין החליט כי יש להכיר הן בליקוי השמיעה והן בטינטון ממנו סבל המערער כפגיעה בעבודה, והורה למוסד לביטוח לאומי לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ בגין ההתדיינות בשתי הערכאות.