ב"ל 66854-07-18

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בתביעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי על ידי התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים וסבל מחבלות. התביעה נדחתה על סמך סעיף 296 לחוק, הקובע כי כל תביעה לגמלה כספית תוגש בתוך 12 חודשים מהאירוע שהוליד את התביעה. במקרה זה, תביעת התובע הוגשה למעלה משנתיים לאחר התאונה. התובעת טענה כי נסיבות עניינה דומות לאלה שבפסק דין קודם (עניין כהן), בו קבע בית המשפט כי אין לפרש את תקופת ההתיישנות באופן דווקני. עם זאת, השופט במקרה זה הבחין בין העובדות למקרה כהן, וציין כי נזקי התובע הוגדרו בזמן ובמקום בניגוד למקרה הקודם. השופטת התייחסה גם לטענת התובעת כי לא הייתה מודעת לאבחנה המדויקת של מצבה הרפואי ולכן לא יכלה להגיש את התביעה מוקדם יותר. עם זאת, השופטת ציינה כי הרישומים הרפואיים הראו כי התובעת הייתה מודעת לסימפטומים שלה ולקשר האפשרי שלהם לתאונה. מרישומים אלה עולה כי התובע הזכיר את התאונה בעת שפנה לקבלת טיפול רפואי. השופט התייחס לפסקי דין קודמים שהדגישו כי מטרת קצבאות הביטוח הלאומי היא מתן תמיכה שוטפת וכי החוק קובע מועדים להגשת תביעות כדי להבטיח קבלת קצבאות במועד. בסופו של דבר, השופט קבע כי התביעה אינה נופלת תחת החריג של "התיישנות שלא במתכוון" ודחה את התביעה. ההחלטה התקבלה ללא צו הוצאות, כמקובל בהליכי ביטוח לאומי.